ה'תל"ג – נפטר רבי חיים בנבנישתי, (תלמיד המהרימ"ט) מחבר ספר "כנסת הגדולה"

חיים בנבנישתי

רבי חיים בנבנישתי (קושטא 1603 – איזמיר 1673) היה רב באיזמיר, פוסק הלכה ידוע, ממפרשי הארבעה טורים.

חייו

נולד בקושטא בשנת ה'שס"ג (1603), ולמד בצעירותו אצל רבי יוסף מטראני (המהרימ"ט), שהיה החכם באשי של טורקיה. כמו כן, למד אצל מהר"י סאמיגה ורבי צמח נרבוני. רבו המובהק‏‏^[1], מהרימ"ט, חיבבו מאוד והשיאו לבתו של עשיר גדול, ובירכו שיחבר חיבור על "ספר מצוות גדול" (סמ"ג) של רבי משה מקוצי. ואכן, בהיותו בן 21 חיבר את ספרו הראשון דינא דחיי על הסמ"ג.

כיהן ברבנות בעיר טיריא הסמוכה לאיזמיר, ולאחר מכן עבר לאיזמיר וכיהן בה כדיין וכראש ישיבה. לאחר מותו של רבה של איזמיר, רבי יוסף איסקפה, היה רבי חיים המועמד המוביל לתפקיד רבנות העיר, לאחר שהחל מתפרסם בעולם כפוסק הלכה בעל שיעור קומה. למרות זאת, החליטו פרנסי העיר, שלא הייתה דעתם נוחה ממנו, למנות במקביל שני רבנים ראשיים, האחד יפסוק בדיני איסור והיתר והשני בדיני ממונות. רבי חיים התמנה לרב הפוסק בדיני איסור והיתר, ואילו לתפקיד הרב השני התמנה רבי אהרן לפפה. למרות שרבי חיים בנבנישתי הסכים כביכול לפשרה זו, בליבו חש מרירות על נישולו מהתפקיד שהיה ראוי לו. המתיחות בין הרבנים לא ניכרה בחיי היום יום, והצדדים הקפידו להצניעה היטב. החיד"א מעיד ששמע שבספרו של רבי חיים, "כנסת הגדולה", האריך בדברי המחלוקת שבינו לבין רבי אהרן, והם הושמטו מספרו מפני כבודו.

פרשת שבתי צבי

בראשית שנת ה'תכ"ו (ספטמבר 1665) שב לאיזמיר מגלותו משיח השקר שבתי צבי, והעיר כולה נסחפה בהתלהבות המשיחית סביבו. רבי חיים ורבי אהרן לפפה עמדו בראש מתנגדי שבתי צבי, יחד עם רוב רבני העיר. במהלך חנוכה ה'תכ"ו (תחילת דצמבר 1665) עלתה ההתלהבות המשיחית באיזמיר מספר מדרגות, ורבני העיר קיימו התייעצויות דחופות באשר לצעדים בהם עליהם לנקוט. ידוע כי רבי חיים היה התקיף שבין המתנגדים, וגרס כי יש להרוג את שבתי צבי. תוכן ההתייעצויות דלף, והגביר את המתיחות בין תומכי שבתי צבי לבין מתנגדיו. ביום שבת ד' טבת (12 בדצמבר) פרץ שבתי צבי בראש מאות ממאמיניו לבית הכנסת הפורטוגזי בעיר, בו התפללו הרבנים וחולל בו שערורייה ארוכה, שבמהלכה התעמת עם רבי חיים בנבנישתי קשות וגידף אותו קבל עם ועדה. מיד לאחר השבת עבר רבי חיים למחנה תומכי שבתי צבי, בעוד הרבנים שהתמידו בהתנגדותם נאלצו להמלט מהעיר. שבתי צבי הדיח את רבי אהרן לפפה מהרבנות ומינה את רבי חיים לרב הראשי היחיד בעיר. תקופת תמיכתו של רבי חיים בשבתי צבי נמשכה כתשעה חודשים עד להתאסלמותו, ולאחר מכן עמד רבי חיים בראש הרבנים שלחמו במאמיניו. הפוסקים רואים את תשעת החודשים של תמיכתו כטועה בהילכתא למשיחא, וכיוון שחזר בו מטעותו ועשה תשובה, טעותו נסלחת, ולא נפגם מעמדו כרב ופוסק.

רבי חיים בנבנישתי נפטר באיזמיר בי"ט באלול ה'תל"ג (31 באוגוסט 1673).

ספריו

• כנסת הגדולה – חיבורו המפורסם ביותר על השולחן ערוך, על שמו הוא נקרא "בעל כנסת הגדולה".
• בעי חיי – ספר שאלות ותשובות בהלכה.
• דינא דחיי – פירוש על "ספר מצוות גדול" (סמ"ג) של רבי משה מקוצי.
• פסח מעובין – על ההגדה של פסח.
• חמרא וחיי – על מסכת סנהדרין.

ספרו "כנסת הגדולה" הפך לאחד מספרי היסוד בפסיקה, והחיד"א כותב עליו במליצתו: "הרב הנזכר מאיר עיני גולה הוא בספרי כנסת הגדולה אשר נדפסו בשמונה חלקים, ובלעדו לא ירים איש מורה הוראה הבקי בדרכי הוראה והוא מיראי הוראה את ידו בשום הוראה עד שילך מהרה לבית הכנסת ויראה מה בפיו ומה ירמזון עיני חכמתו, ואחר צאתו מבית הכנסת בנחת רוח יערה יורה יורה".