ונתנה תוקף
"וּנְתַנֶּה תּוֹקֶף" הוא פיוט הנאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה נאמר הפיוט בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה, בסמוך לקדושה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל.
פיוט "ונתנה תוקף" הוא בין המפורסמים בפיוטי הימים הנוראים. הוא מתאר את החרדה הגדולה מאימת דינו של אלוהי ישראל, ואת אפסות האדם מולו. מסורת מהמאה ה-12 מייחסת אותו לדמות אגדית מהמאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא (מיינץ).
מקור הפיוט
הפיוט נמצא בגניזת קהיר, ותוארך למאה ה-10 לכל המאוחר; על סמך הממצאים מהגניזה, ועל סמך אופי השפה העברית המשמשת בו, מייחסים החוקרים את הפיוט לפייטן ארץ-ישראלי קדום מהתקופה הביזנטית. ייתכן שמדובר ביניי או אלעזר הקליר, שחיו בארץ ישראל במאות ה-6 או ה-7 לספירה, או בפייטן ארץ-ישראלי אחר מתקופתם. יש הטוענים גם – על סמך העובדה שאין בפיוט משקל מדויק, על פי תוכנו האוניברסלי ומפני שהוא כמעט לא מחורז – שהוא אף מוקדם לתקופה זו.
בגניזת קהיר מופיע "ונתנה תוקף" כחלק החותם (סילוק) של קובץ פיוטים שנועד להיאמר בעת חזרת הש"ץ (קרובה) בתפילת המוסף ביום הראשון של ראש השנה, אשר ממנו שרד בנוסחים המקובלים כיום רק הפיוט הזה.
יהודי איטליה היו הראשונים שאימצו את הפיוט, ופייטניהם הקדומים מושפעים ממנו. מאיטליה הוא עבר לקהילות אשכנז (גרמניה) ואחר מכן צרפת. בשל הפופולריות שלו החלו לומר אותו גם ביום ב' של ראש השנה, ומאוחר יותר בקהילות פולין החלו לומר אותו גם בתפילת המוסף של יום הכיפורים.
אגדת ר' אמנון ממגנצא
לעתים קרובות מייחסת המסורת מקור עתיק ליצירה מקודשת, ואילו החוקרים מאחרים את זמנה; במקרה של "ונתנה תוקף" אירע דבר הפוך: הפיוט "ונתנה תוקף" נמצא בקטעי גניזה כסילוק לקדושתא, ובמחזורים ישנים – אך מסורת מהמאה ה-12 ייחסה אותו לדמות מתחילת המאה ה-11, רבי אמנון ממגנצא, היא מיינץ. הסיפור מופיע בספר "אור זרוע" מן המאה ה-13,[1] שהעתיק אותו מכתביו של רבי אפרים בר יעקב מבון (שנולד בשנת 1133). הסיפור מופיע בחלק מהמחזורים בסמוך לפיוט.
אגדת "מעשה ברבי אמנון" מתארת כיצד דרש ההגמון מרבי אמנון, שהיה גדול הדור וכליל המעלות, להמיר דתו. כדי לדחותו בקש אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר. ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו. הוא הציע שיכרתו את לשונו, שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את רגליו, שלא הגיעו. עינוהו בייסורים איומים, כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח. היה זה סמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נסתלק מן העולם.[2] ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס בן משולם (בן למשפחה איטלקית שהיגרה לאשכנז) בחלום והשלים את הפיוט, וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.
חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה האם ר' אמנון הוא דמות היסטורית או אגדית. השם "אמנון" לא היה בשימוש בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו, ואכן חלק מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם והקשר שלו למילה אמונה. עם זאת, השם היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה, כך שאם היה אמנון דמות היסטורית, סביר שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה (כמו משפחת קלונימוס). יש המדגישים את הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני אותה תקופה העוסקים בקידוש השם, וגם לסיפורים נוצריים. המאחרים את הסיפור, מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה ה-12, בעיקר בעקבות פרעות תתנ"ו. יש הטוענים שהסיפור התחבר כדי להגביר את יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו.
הפיוט בימינו
הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים. נראה שהאופן שבו הוא עוסק בשבריריות האדם נוגע ללב רבים מהמתפללים, וגם לאלה שאינם ברגיל מבאי בית הכנסת.
בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה (לשמיעה לחצו כאן). נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי.[3] הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית. "ונתנה תוקף", בלחן זה ובביצוע של חנוך אלבלק, מושמע תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופה של ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.
באלול תשס"ט ביצע אברהם פריד בהיכל התרבות את השיר בסגנון חרדי. הביצוע הוקלט (לשמיעה לחצו כאן) ויצא בתקליט שדרים, והפך ללהיט בתחנות הרדיו הדתיות. ביצוע חרדי נוסף הוא של הזמר אודי אולמן, בדואט עם אביו החזן דוד אולמן, המופיע באלבומו של אודי אולמן "דברי שיר".
המנגינה המסורתית כפי שמושמעת ברוב בתי הכנסת האשכנזים (ליטאים, חסידים וציוניים-דתיים) הוקלטה על ידי החזן יוסלה רוזנבלט, והוא צירף אליה את לחנו המקורי למילים "כבקרת רועה עדרו" (חלקו המוכר של לחן זה מתחיל מאמצע ההקלטה). המנגינה המסורתית מורכבת משלושה חלקים: הראשון סלסול על פי המנגינה הרגילה לכל שאר פיוטי ה"קדוש" והמנגינה הבסיסית של הסליחות; החלק השני מתחיל במילים "ומלאכים יחפזון", ובו המקהלה ומתפללי בית הכנסת חוזרים על מלים אלו על רקע סלסול נוסף וגבוה של החזן, המשמר את המנגינה הבסיסית; החלק השלישי מתחיל במילים "כבקרת רועה עדרו" – לחלק זה מנגינות רבות ובלתי תלויות בחלק הראשון, ובין היתר ידוע לחנו של הרב שלמה קרליבך.
הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" נחשב פיוט נפרד, ומושר לרוב במנגינה נוספת. גם לחלק זה לחנים רבים ידועים, רובם ואריאנטים השומרים על מסגרת הבסיס של לחן הסליחות, ולדוגמה לחנו של החזן משה קוסביצקי (מאתר החזנות).
הפיוט בימינו
הפיוט "ונתנה תוקף" נחשב לאחד הפיוטים הידועים והפופולריים בימים הנוראים ובתפילה היהודית בכלל. הוא זכה ללחנים רבים, ובדורות האחרונים חדר גם למחזורים ספרדיים. נראה שהאופן שבו הוא עוסק בשבריריות האדם נוגע ללב רבים מהמתפללים, וגם לאלה שאינם ברגיל מבאי בית הכנסת.
בתחילת שנות ה-90 חיבר יאיר רוזנבלום לחן מודרני לפיוט, כמחווה לחברי קיבוץ בית השיטה (לשמיעה לחצו כאן). נפילת 11 מחברי הקיבוץ במלחמת יום הכיפורים שינתה את יחסם של רבים מחברי הקיבוץ ליום זה, שהפך ליום זיכרון המחובר ליום הדין של כלל העם היהודי.[3] הלחן החדש משלב מוטיבים מתפילות אשכנז וספרד וממקורות אחרים. הוא כונה "מרגש" ו"מצמרר", וזכה למחמאות על האופן שבו הוא מעצים מילות הפיוט. יתר על כן, בשל הרקע ליצירת הלחן החדש וזהות יוצרו, הוא נתפס כסמל לאפשרות חדשה של שילוב המסורת היהודית בתרבות הישראלית. "ונתנה תוקף", בלחן זה ובביצוע של חנוך אלבלק, מושמע תדירות בתחנות רדיו בישראל בתקופה של ראש השנה ויום כיפור, והלחן אף אומץ על ידי חזנים בבתי כנסת רבים.
באלול תשס"ט ביצע אברהם פריד בהיכל התרבות את השיר בסגנון חרדי. הביצוע הוקלט (לשמיעה לחצו כאן) ויצא בתקליט שדרים, והפך ללהיט בתחנות הרדיו הדתיות. ביצוע חרדי נוסף הוא של הזמר אודי אולמן, בדואט עם אביו החזן דוד אולמן, המופיע באלבומו של אודי אולמן "דברי שיר".
המנגינה המסורתית כפי שמושמעת ברוב בתי הכנסת האשכנזים (ליטאים, חסידים וציוניים-דתיים) הוקלטה על ידי החזן יוסלה רוזנבלט, והוא צירף אליה את לחנו המקורי למילים "כבקרת רועה עדרו" (חלקו המוכר של לחן זה מתחיל מאמצע ההקלטה). המנגינה המסורתית מורכבת משלושה חלקים: הראשון סלסול על פי המנגינה הרגילה לכל שאר פיוטי ה"קדוש" והמנגינה הבסיסית של הסליחות; החלק השני מתחיל במילים "ומלאכים יחפזון", ובו המקהלה ומתפללי בית הכנסת חוזרים על מלים אלו על רקע סלסול נוסף וגבוה של החזן, המשמר את המנגינה הבסיסית; החלק השלישי מתחיל במילים "כבקרת רועה עדרו" – לחלק זה מנגינות רבות ובלתי תלויות בחלק הראשון, ובין היתר ידוע לחנו של הרב שלמה קרליבך.
הפיוט "בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" נחשב פיוט נפרד, ומושר לרוב במנגינה נוספת. גם לחלק זה לחנים רבים ידועים, רובם ואריאנטים השומרים על מסגרת הבסיס של לחן הסליחות, ולדוגמה לחנו של החזן משה קוסביצקי (מאתר החזנות).
הפיוט כהשראה
מילותיו המיוחדות של הפיוט היוו השראה גם לשירו המפורסם של לאונרד כהן, "מי באש" ("Who by Fire"). השיר נכתב בעקבות חוויותיו של כהן בסיבוב הופעות מול חיילי צה"ל בחזית מלחמת יום כיפור. הפיוט היווה השראה גם לשיר "פיוט לימים הנוראים" של המשורר ערן צלגוב, שפורסם באנתולוגיה "לצאת!", שיצאה לאור בעקבות תחילת מבצע עופרת יצוקה.[4]
tipid1
יהדות ומסורת 